תוכן

קלא) למה מתחלקת קומת בינה לב' מדרגות, במשונה משאר ספירות.
מקור התחלקות שבבינה הוא בעה"ס דאו"י. כי נמצא שם ב' מדרגות בבינה דאו"י. כי הג"ר שלה הן באחורים על החכמה בסוד כי חפץ חסד הוא, וחושקת רק בחסדים שמקבלת מהכתר, כנודע. אמנם בשעה שהיא מאצילה את זה"ת דאו"י, ונודע שאין זה"ת דאו"י נאצלות זולת בהארת חכמה, כי זה כל ההבחן בין הז"א ובין הבינה, שהבינה היא כולה חסדים בלי חכמה, והז"א גם עצמותו חסדים, אלא שיש בו גם הארת חכמה (כמ"ש בחלק א' דף ה' או"פ נ' ג' ד"ה וטעם), לפיכך בעת שבינה מאצלת לזו"ן, היא מוכרחת להפסיק את האחורים שלה שעל החכמה, ולהחזיר פניה אל החכמה, כדי לקבל ממנו הארת חכמה בשביל הז"א. ואז גם בבינה עצמה מתפשטות זה"ת, כי זה"ת דבינה הן השורש של זו"ן דאו"י הנשארים בבינה, משום שאין העדר ברוחני, וע"כ נשאר תמיד שורש התחתון בהעליון כנודע. הרי לעיניך שג"ר דבינה דאו"י, הן כולן רק חסדים לבד, ואחוריהם על החכמה. אבל זה"ת שלה, כבר הן בהארת חכמה. ואלו הן ב' מדרגות שנעשו בבינה, ולא בשאר הספירות דאו"י. ולפיכך מתחלקת גם קומת הבינה דאצילות לב' מדרגות. לבחינת או"א עילאין, שהם בחינות ג"ר דבינה, והם בחינת חסדים לבד. ולבחינות ישסו"ת שהם בהארת חכמה. אבל שאר הספירות לקחו כל אחת קומה שלימה. כי עתיק לקח קומת כתר, וא"א לקח קומת חכמה, וז"א לקח קומת ז"א, שעמו גם המלכות.
ויש טעם ב', והוא נמשך ג"כ מהטעם הנ"ל. והוא כי כל י"ב פרצופי אצילות נחשבים לפרצוף אחד כנודע. ובערך הכללות הזה, נמצא ב' בחינות המתחלקות על החזה. כי כן נוהג בכל פרצוף פרטי, אשר מחזה ולמעלה יש שם מסך דיסוד אמא, וע"כ החסדים מכוסים, ואין שם גילוי להארת חכמה. ומחזה ולמטה החסדים מגולים בהארת חכמה כנודע. וכן הדבר גם בחזה דא"א דאצילות. כי עד החזה שולט יסוד דעתיק, שהוא בחינת השורש לחסדים כנ"ל בתשובה ק"ל. וע"כ עד שם מתפשטים או"א עילאין, שהם בחיבת גה"ר דקומת בינה דמ"ה, כי הם יונקים מיסוד דעתיק. ומחזה ולמטה שם מתגלים ישסו"ת בהארת חכמה, מאחר שכבר פסקה שליטת יסוד דעתיק, המה יכולים לקבל הארת חכמה מא"א. הרי שהמסך דיסוד דעתיק אשר במקום החזה דא"א, הוא הגורם שנעשו או"א וישסו"ת לב' מדרגות, אשר או"א עלאין מוכרחים לקבל מיסוד דעתיק, וישסו"ת מוכרחים לקבל מא"א, אחר שפסק יסוד דעתיק. ואם תחלק את הכללות דאצילות על גו"ע ואח"פ, תמצא מקום החתך שביניהם שהוא ממש על מקום החזה. כי עתיק ה"ס גלגלתא דהיינו כתר דמ"ה, וא"א ה"ס עינים דהיינו חכמה דמ"ה, ואו"א עלאין הם בחינת גה"ר דבינה שאין יציאה לחוץ נוהגת בהם. וסיומם הוא על החזה כנ"ל. ומחזה ולמטה נמצאות זה"ת דאזן, שהן ישסו"ת, וזו"ן שחם חוטם פה. (הסתכלות פנימית אות י"א, ובאו"פ דף תרס"ו ד"ה ובזה).